תמיד לשאוף ליותר, כי גם השמיים הם כבר לא הגבול! 

אילן אליאור, פסיכולוג ארגוני, יועץ לפיתוח מנהיגות וחשיבה יצירתית, מנחה קבוצות ופסיכולוג מלווה של 300 ישראל

לפני שאציג את הנקודות המרכזיות במאמר, אני רוצה לפתוח בתרגיל קטן, דרכו אבהיר בהמשך את מסר שבכוונתי להעביר.

אני אבקש מכם לחשוב על כמה דרכים שונות בהן ניתן לחלק ריבוע לארבעה חלקים זהים ולשרטט על גבי דף. 

נחזור לדף זה בהמשך.

עתה אעבור למאמר עצמו.

מצוינות אישית זו התנהלות על פי תפיסה של שיפור מתמיד. כלומר, כל יעד שאנו משיגים הוא נקודת התחלה ליעד הבא שאנו מציבים. התנהלות זו נכונה לכל תחום בחיינו ולכל האתגרים שעומדים בפנינו. במציאות המטורפת בה אנחנו חיים כל מי שאינו מתקדם קדימה ימצא את עצמו נסוג לאחור. להישאר במקום זו אינה אופציה. שתי האופציות היחידות הן: א. לקפוא על השמרים ולסגת אחורה – מצב בו המציאות מנהלת אותנו ב. להתקדם קדימה ולכבוש פסגות חדשות – מצב בו אנו מעצבים ומנהלים

את המציאות.

פעמים רבות נדמה לנו כי הגענו לשיא ומכאן כמעט ואין לאן להתקדם. זה מצב בעייתי משום שאין בו שום דחף להמשיך ולהתקדם, אלא רק לשמר את המצב אליו הגענו. אנשים פרואקטיביים לא נותנים לעצמם לקפוא על השמרים ובאופן מתמיד מייצרים לעצמם יעדים חדשים לכיבוש. ללא האתגר הם מרגישים כבויים, ואם המציאות אינה מספקת את האתגר, הם ייצרו אותו בעצמם.

הגרף הבא מתאר את ההשתפרות עם הזמן במטרות ואתגרים שאנו מציבים לעצמנו.

בתרשים ניתן לראות כי בתחילת הפעילות השיפור בביצוע ביחס לזמן מאד גדול ועם הזמן השיפור ביחס אליו הולך וקטן, עד שהוא מגיע למצב של שינוי מזערי ביחס לזמן. ההסבר לכך הוא שבתחילת הביצוע קיימת מוטיבציה גבוהה ותחושה של אתגר.

ההתרגשות של העשייה והחידוש דוחפים אותנו קדימה. עם הזמן העשייה הופכת לשבלונית יותר ונכנסת למוד של שגרה, וההתנהלות היא מכוח האינרציה. אנחנו מתקבעים בדפוסי חשיבה שנוצרו תוך כדי העשייה ומאבדים את ההתלהבות והתשוקה שאפיינו את תחילת ה"מסע".

מצב זה של התקבעות הוא בעייתי הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה ההתפתחותית. מה שנדרש הוא לצאת מהשגרה והתבניות המעצבות אותה ולהציב אתגר חדש. עם הזמן ההתקדמות שלנו תיראה כך:

כלומר, כל התקבעות של עשיה מסיימת מהווה נקודת מוצא לאתגר ולעשיה הבאה. זהו השיפור המתמיד.

על מנת להמחיש זאת, בואו ונחזור לתרגיל חלוקת הריבועים שהוצג בתחילת המאמר. אני מניח שרובכם חשבתם על שתי האפשרויות הבאות כאפשרויות ראשונות:

לקח קצת יותר זמן לחשוב על הצורה הבאה:

ומיד אחר כך חשבתם על הצורה הבאה,שאותה אני פוסל מאחר והיא זהה לצורה השלישית.

בהתאם לגרף הראשון שהראיתי, אני מניח  שעליתם על הצורות הראשונות  די מהר, ולאחר מכן הקצב ירד – לקח יותר זמן לחשוב על הפתרון השלישי. בפתרון הרביעי כבר מחזרתם למעשה את הפתרון השלישי – התקבעתם.

הפתרונות האלה הם "בסדר". אבל בעולם תחרותי בו אנחנו חיים "בסדר" זה לא מספיק! אם אנחנו רוצים להצטיין אנחנו צריכים לחשוב שונה מאחרים ולהביא תוצרת שתשאיר את הסביבה עם פה פעור – אנחנו צריכים לבצע קפיצת מדרגה – ליצור משהו שאף אחד לא חשב עליו, לעשות משהו שנהיה בו חלוצים ולא רק ראשונים בין שווים.

אם לדוגמא היינו משנים את ניסוח השאלה ל: "כיצד ניתן לחלק ריבוע לשני חלקים שווים?" אחת האפשרויות היא:

מכאן שהשאלה כרגע היא "איך לחלק מלבן לשני חלקים שווים?" (על מנת לקבל ארבעה חלקים שווים). ועולים האפשרויות הבאות:
 

אם עכשיו היינו שואלים האם אפשר לחשוב על צורות שנוצרו מקווים שבורים. היינו עולים על צורות נוספות

(קפיצת מדרגה נוספת):

 

 

 

 

 

שדרוג נוסף הוא במעבר לקווים עגולים:

וכך הלאה וכך הלאה, אין גבול ליכולתנו להשתפר! כל סיום הוא התחלה חדשה וכך בצורה ספיראלית עולים למעלה למעלה.

שיפור מתמיד זו תפיסת עולם ודרך חיים. אין הדבר אומר שלא צריך לחגוג את ההישגים שלנו, אבל אסור שהחגיגות יסנוורו אותנו. תיהנו מההישג ולאחר מכן חשבו על ההישג הבא. זכרו שאם אתם לא תחשבו עליו, המתחרים שלכם יעקפו אתכם בסיבוב. אין הדבר אומר שאתם צריכים למדוד את עצמכם אל מול המתחרים. קודם כל מדדו את עצמכם מול עצמכם ואתגרו את עצמכם. תוצר נלווה לכך יהיה שתקדימו את המתחרים מתוך רצון תמידי להשתפר ולהוביל.