פרואקטיביות – ממנהיגות אישית למנהיגות מעצימה 

אילן אליאור, פסיכולוג ארגוני, יועץ לפיתוח מנהיגות וחשיבה יצירתית, מנחה קבוצות ופסיכולוג מלווה של 300 ישראל

התמודדות שלנו עם המציאות נעשית מתוך אחת משתי עמדות – מיקוד שליטה פנימי  או מיקוד שליטה חיצוני. על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי רוב האנשים פועלים באופן ראקטיבי, דהיינו; מגיבים לסיטואציה  ומיחסים  לעצמם יכולת שליטה פנימית (מיקוד שליטה פנימי) לנוכח מצבי הצלחה ונוטים לייחס לסביבה (מיקוד שליטה חיצוני) את הסיבות לכישלונותיהם, באמצעות חיפוש אשמים והתנערות מאחריות אישית. לעומתם, אנשים הפועלים באופן פרואקטיבי מייחסים גם מצבי הצלחה וגם מצבי כישלון לעצמם, דהיינו; הם פועלים אך ורק בשדה הייחוסים הפנימיים. יכולתם לנתח ולפעול במישור הייחוסים הפנימיים מעיד על היותם בעלי דימוי עצמי גבוה. יכולת זו מהווה  נדבך מהותי בבניית אישיותם, ביטחונם העצמי והערכתם על-ידי הסביבה.

עמדות הבסיס של שני הפרופילים שתוארו מתבטאות במישורים שונים:

אדם ראקטיבי (מגיב למצב)

הולך "על בטוח"

מחפש אשמים 

מכבה שריפות

"הולך על ביצים"

מקובע בחשיבתו ופועל לשימור הקיים 

מתנגד לשינויים כפויים ורואה בהם איום 

רואה קשיים בכל הזדמנות 

מחפש סיבות למה לא לפעול 

פועל מתוך מקום אמוציונלי 

מונע על ידי גירויים סביבתיים

טענתי במאמר זה היא שפרואקטיביות מתחילה במנהיגות אישית – התנהלות שלנו מול עצמנו: האם אני בעל משמעת עצמית גבוהה? האם אני מציב לעצמי מטרות? האם הן מאתגרות? איזו רמת סטנדרטים אני דורש מעצמי? האם אני נאמן לערכיי ומוכן ליטול סיכונים על מנת לקדם אותם? האם אני מוכן לבחון תבניות חשיבה שלי וגמיש לשנותן? האדם הפרואקטיבי באישיותו מאמין שכדי לקדם את איכות חייו הוא צריך לצאת מ"אזור הנוחות" שלו ולבחון מצבים עמומים שיש בהם חוסר ודאות וסיכון מחד, אך פוטנציאל למצוינות ואיכות אישית מאידך. אנשים שיצליחו להנהיג את עצמם – להתגבר על קולות פנימיים שנובעים ממאוויי הרגע, פחדים וקונפורמיות לטובת העקרונות והערכים בהם הם מאמינים, יעברו את המשוכה הראשונה בדרך למנהיגות.

המנהיגות האישית  היא תנאי למנהיגות בה המנהיג צריך להוביל אחרים – מנהיגות מובילה.

אם מנהיגות אישית מתמקדת במשמעת אישית וסטנדרטים גבוהים שהמנהיג מציב לעצמו, הרי שמנהיגות מובילה מתמקדת בדוגמה אישית שהמנהיג נותן לאחרים. שאלות שהוא שואל את עצמו הן:  האם אני דורש מעצמי מה שאני דורש מאחרים? באיזו מידה אני נרתם לעשייה במצבי קושי? האם אני מודה בטעויות שעשיתי או משתף בהן לצורך למידה? בצד הדוגמה האישית צריך המנהיג לשדר אמונה בדרך בה הוא מוביל. הוא צריך להיות נאמן לה גם כאשר המונהגים מגלים התנגדות. חשוב שיהיה קשוב ואמפתי להתנגדותם לשינוי – התנגדות טבעית שנובעת לרוב מחשש המונהגים מפני הלא מוכר. בצד האמפתיה חשוב שהמנהיג יהיה נחוש ועקבי בדרכו ויזכור שהוא אמור להוביל את המונהגים לשלב הבא: "תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם" (הנרי קיסינג'ר).

המנהיג מבין שהוא רץ למרחקים ארוכים ולא מאפשר למהמורות שבדרך לשבש את תכנית הריצה שלו.  במנהיגות האישית המנהיג אמור להתגבר על הקולות הפנימיים שתובעים "הנחות והקלות" ואילו במנהיגות המובילה  המנהיג אמור להתגבר על הקולות והלחצים החיצוניים.

בצד ההובלה נדרש המנהיג למנהיגות מאפשרת – מתן אפשרות לכל מונהג למצוא את דרכו הייחודית בתוך המסגרת שהותוותה לו. ההובלה מתבטאת בהגדרת המסגרת (חזון, ערכים, מטרות ויעדים) ובדרישה לסטנדרטים גבוהים בתוכה. תהליך זה מתבטא בעידוד המונהגים ליוזמה, חשיבה עצמאית, ביקורתיות ויצירתיות בצד נאמנות למסגרת. על המנהיג לאפשר למאוויים הפרואקטיביים של המונהגים (להיות משמעותיים בתפקודם) לבוא לידי ביטוי מבלי להצר את צעדיהם (כל עוד הם צועדים בכיוון שהוגדר). המנהיג מגדיר ומכתיב את ה"מה" (את היעד) אך מאפשר למונהגים לבחור את ה"איך" (את הדרך) להגיע ליעד.

בין יתר תפקידיו של מנהיג הוא פיתוח הדור הבא של המנהיגים דרך מנהיגות מעצימה. לא די לאפשר למונהגים למצוא את דרכם! המנהיג מאתר מונהגים בעלי פוטנציאל ומסייע להם למצוא את מנהיגותם האישית דרך חניכתם והעצמתם. הוא לא רק מאציל סמכויות אלא חונך באופן שיטתי ומובנה כיצד לפעול: הוא אינו נותן פתרונות אלא מבקש פתרונות; הוא אינו מנחה ומורה אלא שואל שאלות על מנת שהמונהג יגיע לתובנות בעצמו; הוא אינו מאפשר מיקוד שליטה חיצוני אלא דורש מיקוד שליטה פנימי תוך לקיחת אחריות; הוא אינו מציב רף סטנדרטים אחיד לכל המונהגים אלא מתאים את הסטנדרטים ליכולות המונהג; הוא מציב יעדי שיפור ומגבש תכנית להשגתם. מנהיג מעצים יודע לפנות את הבמה לשחקן הראשי – המונהג. הוא נותן את הוראות הבימוי אך מאפשר למונהג לצקת בהן את ניחוחו האישי. המנהיג המעצים מפתח את המנהיגות האישית של עובדיו, על מנת שיהפכו לדור הבא של המנהיגות המובילה.

 

 

אילן אליאור

פסיכולוג ויועץ ארגוני, בעל ניסיון של מעל 30 שנה בפיתוח מנהיגות פרואקטיבית וחשיבה יצירתית בארגונים בארץ ובחו"ל.

מחבר הספר "חושבים אחרת – האתגר בחשיבה היצירתית".

אדם פרואקטיבי (מנהל את המצב)

נוטל סיכונים מחושבים

לוקח אחריות ומפיק לקחים

נוקט בפעולות מניעה והיערכות

מעז

יצירתי ומנסה תמיד לחדש

זורם עם השינוי ומחפש בו את האתגר הבא

מחפש הזדמנויות בכל קושי

מחפש דרכים איך כן לפעול

פעולה מתוך מקום רציונלי

מונע על ידי ערכים מוצקים ומטרות ברורות